'שנה טובה', שלחה לי חברתי תמר הודעה. מחשבה ראשונה, היא התכוונה לשלוח הודעה למישהו אחר. מחשבה שניה, אנחנו בהבדלי שעות, היא ביבשת האמריקאית ואני כאן, אולי הם בשעת קוקטייל במסצ'וסטס או הרבה מידי אספרסו?  אבל, הי זו תמר והיא תמיד מדויקת. ואם כבר מישהי שתתה משהו זו אני ששוב עשיתי טעימות מהיין הביתי שהכין האיש. אז פשוט שאלתי. וכמו שקרה בשנה שעברה, בדיוק באותה תקופה – שכחתי… שכחתי את עצמי ברפרטים של התואר השני, בעבודה החדשה וזו הישנה ומזל. מזל שיש אותה. כל אחד צריך שתהיה לו תמר כזו בחייו, ולא, לא רק בשביל להזכיר שהנה מתחילה לה שנה סינית חדשה.

ובכן, ביום שבת הקרוב, ה- 4.2.2023 יחגגו הסינים את השנה החדשה ויקבלו בברכה את ארנבת המים. אנחנו נפרדים מהטיגריס המתריס של 2022 ונכנסים לספוג קצת תרבות. כי הארנבת המעודנת שלנו היא בעלת טעם משובח, תרבותית. דברו אליה בסעודות מישלן ואופנה עילית וכן, היא קצת… מתנשאת.  

אבל אל תקראו לה סנובית, היא יודעת גם להיות נדיבה ולדאוג לאחרים. בכלל, די נוח להיות בחברתה והיא לא אוהבת צרות ולא אוהבת לריב. אולם, אל תבלבלו את כוונות השלום שלה עם פראייריות, היא פשוט דיפלומטית מעולה. אם אתם צריכים לנהל משא ומתן, קחו אותה אתכם. בכלל, היא תלחם ותעשה רבות למען זכויות הפרט והצדק החברתי. וגם אל תנסו לעבוד עליה או לשקר לה, יש לה חוש ריח מיוחד לזיופים. 

תהיו חברים ותשאלו אותה לשלומה, כי אם קשה לה, היא לא תספר, היא לא אוהבת להכביד. אם אכן אתם רוצים זוגיות עם ארנבת, אתם כבר יודעים שאסתטיקה היא מפתח לליבה ובתמורה תקבלו ליבידו גבוה… לדעתי זה נשמע כמו השקעה טובה. 

שנות הארנבת: 1939, 1951, 1963, 1975, 1987, 1999, 2011 ומי שייוולד החל מ4.2.23.

בין הארנבות המפורסמות נמצא את אלברט איינשטיין, פרנק סינטרה, בראד פיט, סטינג, טינה טרנר, גילה אלמגור, עדה יונת ו… אבא שלי!

ואיך אני פותחת את השנה הסינית?

בשנת הטיגריס שחלפה הודעתי על יציאתה לאור של בת מספר ארבע ומה מתאים יותר מאשר להכריז כי החל מיום שישי הקרוב תמצאו אותי בעיתון חי פה! בכל שבוע יעלה טור עם פרק מהספר החיפאי שלי ואתם מוזמנים לעקוב.

השנה לא נחגוג ברדיו את שנת הארנבת אבל לא יכולתי לשלוח אתכם לדרככם ללא שיר ארנבי ראוי – מוזמנים להאזין לשיר White Rabbit של Jefferson Airplane שנכתב בהשראת הארנב של לואיס קרול. https://www.youtube.com/watch?v=TKZVUtvjBdM

מאחלת לנו שנה של תרבות בכל מובן המילה, בואו נהיה קצת יותר ארנבת –

 נהיה דיפלומטיים, נילחם למען הצדק החברתי ולא נשרוף גשרים בדרך

באהבה,

לילי מילת

את המתנה הגדולה נתתי לעצמי מבלי דעת. בתוכי פנימה היו סיבות רבות למה לכתוב ולמה לא לכתוב את הסיפור הזה של הילה סבן, בת מספר ארבע. הצורך ניצח ומשהו בי ידע עוד לפני שהראש הבין, שהדרך לאיחוי מחכה לי עם צאתו של הספר לאור.

הלב שלי נשבר פעמים רבות ב48 שנותיי. יש שברים ויש סדקים.

סדקים הם כמו קמטים, לעיתים נראה שלא נתגבר עליהם אך בסופו של דבר הם מעצבים את אופיינו ואף נותנים בנו חן.

שברים. שברים אף פעם לא באמת מתאחים עד הסוף. המצב האופטימלי הוא שמרבית ימות השנה נלמד לחיות בשלום עם היותם בנו, ובחילופי עונות – הם חוזרים להכאיב מעט, תזכורת תמידית להרהר בכאב שבחיים. בכל עונה הכאב מקבל צבע אחר, טמפרטורה שונה.

סיפורה של הילה סבן שבר את ליבי לפני שנים מספר עת התוודעתי אישית ליותר מהילה אחת ולצערי, ליותר מעמית סבן הנמצאים בינינו. לאלו שלא קראו עדיין, זו אנלוגיה מעולם גיבורי ספרי החדש.

התהלכתי והתנהלתי עם שבר לא מאוחה, שכאבו נכח במרבית ימות השנה. והסיבה שהשבר לא הרפה הייתה כי לא הצלחתי למצוא את הגבס הנכון – חוסר האונים של להתוודע לכאב ועוול שנעשה לאחר ללא יכולת לעשות משהו למענה-למענו – זה הקריפטונייט שלי.

ואז כתבתי אותה, ונתתי לה חיים שאחרי מותה, על מנת שתיגע בלבבות הא-נשים הטובים שיקראו אותה. ארבע עונות לסיפור שלה, ממלאים את חדרי ליבה בטוב שבעולם, מנקים את כאבה לשוליים – ופעם בחילופי עונה, היא תיזכר שכך היה, תביט בכאב, תיתן לו להיות ותשאיר אותו מחוץ לחדר בו היא אהובה ומוגנת.

חודשיים חלפו מאז ראה אור סיפורה. חודשיים הספר נמצא בידיכם ובידכן – וכל הודעה כמו:

" אני כבר כמה ימים לא ישן טוב כי אני מושך עוד עמוד ועוד עמוד. את פשוט גרמת לי לאהוב מחדש ספרים."

או

" תודה שבזכותך הייתה לי שבת מהאגדות… לבד, בשקט שלי עם ספר מעולה!"

וגם

"עשית בעיניי חסד עם נושא חשוב וכאוב ולא פחות מכך עם העיר חיפה של ילדותנו."

ואפילו

" וואו. מזמן לא קראתי ספר ישראלי טוב כל כך. כל פעם שהייתי חייבת לסגור את הספר, חיכיתי בקוצר רוח להמשיך, וכשכבר קראתי היה קשה להפסיק."

כל הודעה כזו, ויש כה רבות, שולחת חץ מרפא אליי בול-פגיעה.

לכתוב את הסיפור נעשה למתנה שנתתי לעצמי,

הקריאה שלכם היא מתנה שאתם מעניקים לי,

כי הדרך לליבה של הסופרת הזו עוברת בקריאת ספריה.

תודה לקוראיי, אתם בחדרי ליבי.

לילי מילת

ביום שישי הקרוב, ה- 4.2.2022 יחגגו הסינים את השנה החדשה ויקבלו בברכה את טיגריס המים. אנחנו נפרדים מהשור השמרן של 2021, שמקבל עליו את חוקי החברה ומקבלים במקומו את הטיגריס המתריס שלא אוהב לקבל פקודות ולא מוכן שמישהו יחליט עליו. כפי שמעידה כותרת הבלוג, "הוא יגיד נגיד" (גששים, שיח טבחים) ואף אחד לא יגיד לו אחרת. 

הרבה פעמים אנחנו מתרגמים את השנה הסינית לשנת הנמר, אולם מלבד העובדה ששניהם ממשפחת הפנתרים, ישנם הבדלים בין טיגריס לנמר כשהבולט ביניהם הוא חיצוני; הנמר הוא הפנתר הקטן בסוגו וכשמו כן הוא, מנומר; ואילו את הטיגריס, הוא הפנתר הגדול בסוגו, מאפיינים פסים שחורים אנכיים, שעל־פי הסינים משלבים בין יין ליאנג.

כמיתוס, הטיגריס הינו מגן הילדים מפני שדים ורוחות, מעין לוכד חלומות מונפש, אם תרצו. עם זאת, לא הייתי משאירה אותו לעשות החלטות עצמיות. הטיגריס הוא טוב כאשר מכוונים אותו לשם. בפנג שואי מדברים על ארבע חיות המגינות על הבית, הטיגריס הוא החיה השומרת על ימין המבנה, אולם היא מתפקדת כשומרת נאמנה רק כאשר יש דרקון לשמאלה, שנמצא גבוה יותר כך שהוא יכול לשים עין על הטיגריס ההפכפך.

ימי מגיפה אלו, מציבים את הטיגריס במצב הישרדות. כשהוא נמצא בעמדה כזו, הוא תופס את הסביבה כג'ונגל ועלול להגיב בתוקפנות, כיוון שהוא חש מותקף בעצמו. אם נוסיף לכך את ההגבלות המוטלות עליו ואת העובדה שמורידים עליו פקודות, נקבל טיגריס מאוד לא מרוצה. 

הוא חייב את החופש שלו ומרחב פעולה כדי לתפקד היטב.

טיפוס הטיגריס – אמיץ לב, עצמאי וזקוק להרבה חופש. אם יצא לכם להיות בזוגיות איתה או להיות מאלו שהיא אוהבת, היא תהיה נדיבה מאוד בזמן ואמצעים כלפיכם. כמו כן, הטיגריס יודע היטב למצוא נקודות חולשה ותורפה אצל אחרים מה שיכול לסייע אסטרטגית אם הוא בצד שלכם.

אז אולי הוא צריך קצת הכוונה, אבל אל תנסו לשנות אותו יותר מידי. כפי שלמדו החברים בספר "הבית בקרן פּוּ", כשניסו לגמול את נמיר (הוא טיגר) מהקפצת, עד שנוכחו שצווחות בשילוב קפיצות יכולות להיות יעילות כשארנב הולך לאיבוד: "…ובמשך כל הזמן הזה שבו הסתכל, נמיר התרוצץ כחץ מקשת ברחבי היער וקרא לארנב בקולות צווחה רמים. ולבסוף שמע אותו ארנב קטן ואומלל עד מאוד. והארנב הקטן והאומלל מיהר לחצות את הערפל ולהגיע אל קולות הצווחה, וקולות הצווחה הפכו לנמיר, נמיר חביב, נמיר גדול, נמיר מושיע ואדיר, נמיר שקפץ – אם בכלל – קפיצות יפהפיות, ממש כאלה שנמירים אמורים לקפוץ. "אוי, נמיר, אני כל כך שמח לראות אותך," צעק ארנב." (הבית בקרן פו, עמ' 110). ותודה למאיר אחי הגדול שהזכיר לי את טיגר של פו.

שנות הטיגריס: 1938, 1950, 1962, 1974, 1986, 1998, 2010 ומי שייוולד החל מ4.2.22.

כילידת 74', גם אני בין אחיי הטיגריסים. בהחלט לא אוהבת שמחליטים עליי או ש"שותים לי את הזמן", כפי שחברתי תמר מנסחת היטב. אוהבת לעבוד עצמאית ובעת הצורך מגלה בי אומץ לב להילחם קצת כמו טייגר לילי עבור אהוביי (תודה לאודי אור שהזכיר לי את דמותה בפיטר פן). במפת האסטרולוגיה הסינית אני מצוידת גם בדרקון ומקווה שהוא מחזיק אותי מאוזנת.

ואיך אני פותחת את השנה הסינית?

עוד סמסטר ללימודי תרבות הסתיים בדיוק בזמן כדי שאתפנה ליציאתה לאור של בת מספר ארבע. בהתאם לתוכנית, תוכלו לפגוש אותה (ואותי!) בחנויות הספרים החל מחודש מרץ. אעדכן.

וכבכל שנה, אתם מוזמנים לחגוג אתנו את השנה הסינית ולהצטרף לשידור הרדיו בו אתארח אצל אודי אור, בתכניתו רוק בלילה, ביום שני, 7.2.2022 בשעה 20:30, רדיו קול הכנרת 106FM.

מאחלת לכם למצוא את האומץ של הנמר בשנה זו, להיות חופשיים לעשות מה שאתם אוהבים ולא לפחד לשתף פעולה עם דרקונים בעת הצורך, כדי לקבל הכוונה וליצור עולם מוגן יותר.

ואם אבדתם בערפל, שתמיד תמצאו נמיר מושיע ואדיר לצדכם.

באהבה,

לילי מילת

בילדותי, נשאתי עיניי לבימת האוסקר. הטקס עצמו היה לסרט מתח של לפנות בוקר. בכל שנה, היו מועמדות מועדפות, סרטים שאהבנו, אך בעיקר, חיכיתי לנאומים שבאו עם הפסלון. למי הוא יודה, את מי היא תשכח וכמה התרעמתי על מי שניתנה להם הזכות להודות ומחשש שישכחו מישהו חשוב, לא הודו לאף אחד.

ומה קסם לי כל כך בהודיה?

אני חושבת שהתודה מאחדת אותנו, כי היא כוללת בתוכה לא רק את 'דרכי שלי', אלא את אלה שעשו איתי את הדרך.

כילדה, תהיתי אם אי פעם בחיי, אעשה משהו כזה רחב השפעה שיזכה אותי בעמידה על במה ובזכות להודות קבל עם ועולם. והינה, שנים אחרי, המגפה הגיעה ללמדני את מידת הענוה. ככל שזו התעצמה יותר, בקשותיי מעצמי ומהיקום נעשו צנועות יותר: שדבר לא ימנע ממני מלבקר את הוריי; בכלל, שאוכל לצאת מפתח הבית כשיתחשק לי; שנוכל לחגוג את בת המצווה של הקטנה ללא חשש; ובעיקר, שאוכל לחבק את יקיריי.

מגע. משהו יומיומי לנו, בסיסי, טריוויאלי, נעשה לשיקול דעת. ומה לדעת ולמגע? הדעת גזלה מהמגע את ראשוניותו אך בכך הפכה אותו ליקר ערך עוד יותר.

כשכלת הים ראתה אור, היא זכתה להיות על במות החנויות, אך באמצע נאומה, כך בחטף, המסך ירד. ועתה, רגעים לפני שספרי החדש, בת מספר ארבע, עומד לפקוד את אותן חנויות, עולה בי בקשה – שלא יילקח ממנו המגע.

בכל אותן פעמים בהן הילדה שבי העמידה אותי על בימת ההודיה, לא היה לי מושג מה הביא אותי לשם מלכתחילה. באיזו דרך אבחר לפסוע והאם ברכה תהיה בצעדיי?

לימדו אותנו שאני ואתה נשנה את העולם, אך לא לימדו את הבדידות שבדרך, את הלבד בתוך היחד הזה, את העובדה שכדי לעלות על הבמה ולהודות על היחדיו, יש לבד נלווה, הפגיע לרוחות החברה ונזקי הזמן.

בשלהי שנות ה-40 לחיי, נוכחות צלקות הפנימי והחיצון שבי. הראייה שמתעתעת בטשטושה, גלי החום בבוקר קר והגוף שפחות סלחן לטעויות הגידול כפי שהיה בשנות ה-20. העובדה שמשהו פנימי עושה בי כרצונו ומופיע וחולף מבלי להתריע קודם, יחד עם העובדה שבכל רגע הזכות לנוע בחופשיות יכולה להילקח ממני – מותירות אותי פגיעה. אך יותר מכל מלמדות אותי את אותה ענוה.

בימים אלו חזרתי למה שזנחתי לפני שנים, מדיטציה. היא עוזרת לי לשהות ברגעים וקצת יותר ריכוז בלימודים:)

לא רודפת אחרי מידע, כי מה שחשוב (ולצערי, גם הרבה מיותר) מגיע אליי בסופו של דבר. פחות שופטת אחרים, כי למדתי שהסיפור כולו הרבה יותר גדול מהמוטיבציה של א-נשים למרקר רק את חלקו. וחשוב מכך, פחות תליינית כלפי מחדליי.

כן משקיעה יותר בבית, כי בו נמצא הלב. מודה שאני לא יודעת הרבה, ככל שאני משכילה. לומדת את צעדיי בעולם שכולו במה. ומשתדלת למחוות של טוב כלפי מי שנקרה בדרכי.

2021 בכל זאת הייתה טובה ויקרה עבורי. בין הספר החדש, שהתקבל להוצאת הספרים מטאור, לימודי התרבות המעניינים ופוקחי העיניים בתואר שני, בת המצווה של הקטנה שזכינו לחגוג בהדר, לבין הגיחות לשיט קסום בקפריסין ואיי יוון, אני יודעת, שגם בשנה זו, זכיתי להיות.

מייחלת לנו 2022 של מגע אוהב ומחבק.

שלכם,

לילי מילת

שנה תשפב טובה מתחילה לה עכשיו!

"איזה כייף לך!" כתבה לי הבוקר המו"לית הנפלאה שלי, "כי… הולך לצאת לך עוד ספר לאור" היש הודעה דובשנית מזו לשנה החדשה?

הרומן החיפאי שלי, הרב-תרבותי, הקורץ לנמל אניות המשא ולסצנת ההפלגות האהובות עליי, הגיע לעגון בנמל המבטחים של הוצאת הבית שלי, מטאור.

תתכוננו להכיר במהלך השנה את "בת מספר ארבע", למרות שכפי שאתם יודעים מכלת הים, שמות הספרים הם דבר משתנה כמו עונת הסתיו המתקרבת אלינו.

זו שנה ראשונה מאז התחלתי לכתוב לפני שנים רבות את הבלוג ללקוחותיי ובהמשך לקוראיי, שאני רואה את כלל השנה פרושה לפניי. זו הרגשה נהדרת. ברור שיש שינויים בתכניות, אבל הגעתי למסקנה, בעזרתה האדיבה של חברתי הטובה תמר, שבניית שגרה, בכל חזית של החיים, קטנה כגדולה, היא מעשה מכונן. נהגתי לחשוב שלפחות בתחומים מסוימים, לתכנן לפרטי פרטים את היום שלי, זה דבר סוגר. ככל שחולף הזמן והניסיון אני מבינה שהסגירה והתיחום מאפשרים לי לפתוח רחב את העשייה שלי בתוכם.

בשנה שהייתה, לא יאומן כי קורונה, הצלחנו, אני והאיש, לזכות בחופשה חלומית באיים הסרוניים ביוון. שילוב של ים, יאכטה, חברים שהם נשמה אחת גדולה וטובה ואנשי יוון המביאים מזור ללב תייר. תנודות הגלים מלוות אותי, מנענעות את המיטה בלילות, את המחשבות בימים, את סיפורי הספינה הטרופה שמצאנו במעמקים והלב נפתח לרוח. מעט מחיי הים ובהשראתם תמצאו בספר החדש. 

אחד הדברים החשובים שלמדתי בלימודי התואר השני בשנה האחרונה, זה שיש כזה דבר ללמוד יותר מידי, מהר מידי. כמו במקרה בו בהתלהבותי הרבה, התחלתי לקרוא את המאמרים הרבה יותר מוקדם, מה שגרר אחריו להתחיל מחדש כשהתחיל הסמסטר. בנוסף, לא הצלחתי לשלב בין הלימודים לשאר הדברים – או שלמדתי או שעבדתי. וגם כאן, אני מאמינה כי בניית שגרה טובה תעזור. 

אז לאן אני בתשפב? 

עריכה עימוד וקישוט בת מספר ארבע יחד עם הוצאת הבית שלי, מטאור – נעשה כמיטב יכולתנו על מנת שהפגישה בינה וביניכם תהיה הכי טובה שיש.

ממשיכה את לימודי תרבות תואר שני באוניברסיטה הפתוחה. בסמסטר הקרוב בין היתר אלמד על נושא שמרתק אותי מאוד, רב-תרבותיות בישראל. נושא שבין היתר אני מתייחסת אליו בספר החדש ביחסים בין הקהילה היהודית לנוצרית בחיפה.

ו… בחזרה לירח, בחזרה לספר שנתתי לו מנוחה בזמן כתיבת הספר החדש. יש לי כמה רעיונות איך לשפר (או להרע:)) את החיים של הדיירים שהעברתי את מגוריהם לשם כבר לפני כמה שנים.

בשנה שלכם אאחל מעומק ליבי שגרה שתהיה עבורכם עמוד שדרה

ואם במטאפורות של גב עסקינן,

אז שרוח גבית תלווה אתכם בשנתכם, בביתכם, בעבודתכם ועם יקיריכם.

שלכם באהבה,

                     לילי מילת

בחודש האחרון צפינו ב227 דקות הסרט האייקוני, לורנס איש ערב. לורנס, שנחשב לגיבור והשראה. אני רוצה לספר לכם על אחת מהסצנות המתרחשת לקראת סוף הסרט.

על המסך נגלה כפר שנמחק על ידי חטיבה טורקית. יש תמונות קשות של ילדים מתים, בגדי הנשים הצבעוניים מתגלגלים ברוח המדברית ליד גופות הנשים והילדים שנטבחו. אף אחד לו הושאר בחיים.

עומר שריף מזכיר ללורנס (המגולם בידי פיטר או'טול) את מטרתם בכל המסע המדברי הזה, להגיע לדמשק, לא להיכנע לנקם. טלאל, אחד מחייליו של לורנס אומר "בלי שבויים", עוטה את הכפייה על פניו ורוכב אל עבר החטיבה הטורקית, אל עבר מותו הוודאי ביריות. הכפר הנשחט היה כפרו של טלאל. 

לורנס המיוסר מתלבט אך למראה דמו של טלאל יש רגע של החלטה שניכר על פניו שלאחריו הוא פוקד "בלי שבויים!"

שריף קורא לאלוהים ויודע שאין לעצור את מה שעומד לקרות. צבאו של לורנס מסתער ואף לנוכח ידיהם המורמות, הנכנעות, של הטורקים, אין לעצור את לורנס. יש על פניו שכרון נקם מלווה בחיוך מטורף כשהוא יורה שוב ושוב ועוד שוב. 

דמעות בעיניו של שריף, הוא יורד אחרי לורנס מסוסו אחרי שהאחרון ירה פנים אל פנים בחייל שהרים את ידיו לכניעה. הוא מתחנן בפניו "מספיק! תגרום להם להפסיק!" אך ללא הועיל.

בסיום הלינץ' התמונות קשות יותר ממראה הכפר השחוט. לורנס מביט מזועזע בסכין שבידו והיא מגואלת בדם בדיוק כמו כל אורכה של ידו, עד הזרוע.

"ישו בכה", אמר מר בנטלי העיתונאי שהגיע למקום אחרי כן ושריף שואל אותו באירוניה, "למה זה מפתיע אותך, הערבים הם עם ברברי, לא? מי אם לא הם?" הוא מביט בלורנס.

ולורנס שותק, נותן לשריף הערבי, זה שניסה לעצור את הלינץ' הזה, להיות מצולם לדיראון עולם על ידי בנטלי, שכל העולם ידע כמה ברברים ואכזריים הם הערבים.

מכאן ועד מותו, לא יימצא לורנס את נפשו.

אז, מה שווה כזאת נקמה?

לו מיעוט זה המשתלח בהמון הטוב, מתסיס את רוחות הפחד, את רוחות השנאה, את רוחות הנקם, לו מיעוט זה היה מעיד על הכלל, היינו חיים בגלובוס בו היה צריך לייצר "בתי חופש" למיעוט שחושב בדרך של שלום, למיעוט שמתמודד בתוכו עם מחשבת הכעס והנקם (כי כן, מחשבות עולות בנו, השאלה מה עושים איתן) ונותן לה ללכת, למיעוט שמעדיף אהבה.

לו היה זה המצב היינו מקימים בתי חופש וכל שאר קרקעות העולם, המאכלסות את ההמון, היו בתי כלא. 

מי כאן הרוב?

יש מחשבה. יש דיבור. יש כתיבה. יש מעשה. הדרך ארוכה בין לחשוב בכאב ועד לבצע גזר דין שיש מי שחושב שהוא מוסמך לו. 

הלוואי ונעצור במחשבה, נשמור על טוהר המילה שיוצאת לנו מהפה ונשתמש בכוח הזרוע שלנו כדי לכתוב מילים מרפאות, להכין מטעמים ולצייר עולם יפה.

בברכת שלום שיישמע, 

שלום שיישמר.

באהבה,

לילי מילת