בחלון ילדותי המשקיף לים בהיתי שעות רבות. ידעתי מה זה אומר לצעוד ברגל למרכז הכרמל, חצי שעה או שעה. ידעתי גם מה זה אומר לצעוד לחוף דדו, שעה פלוס. לא התעצלנו, אם רצינו להגיע ביום שישי דווקא לחוף הדרומי המרוחק ואין אוטובוס עד שם, היינו יוצאים רגלית. לאור זאת, הבהייה שלי איכשהו תמיד הביאה אותי לפנטזיה של ללכת באוויר. מרחק אווירי קצר יותר, לו רק יכולתי הייתי גומעת את המרחק בכמה צעדים.

בשבתות היינו משכימים מוקדם יותר משעת היקיצה לבית הספר. ההורים לא רצו חלילה להזניח אף אבן שאפשר להפוך בדרכי ישראל. ואני לא יודעת אם ההרגל הזה או העובדה שהיינו מתנהלים רגלי ברחבי חיפה, לא משנה אם זה לטפס את הציונות (למביני עניין זה אולי אחד הכבישים המשופעים ביותר) או לשוטט אחר הצהרים בסטלה מאריס לקטוף פרחי בר לאמא (שאהבה את הפרחים אבל פחות את החרקים המטיילים עליהם). כך או אחרת, האהבה לשיטוט נותרה. לטעמי אין דרך טובה יותר לבקר מקום מאשר לצעוד ברחובותיו.

אם כן, פרט לאהבתי למילה הכתובה, יש בי אהבה משוטטת. ומה טוב יותר מלשלב בין השניים? לנסוע לוורונה באיטליה לפגישה עם ג'ולייט, לבקר באי של סופייה או להצטרף לסיור של HBO בניו-יורק בעקבות הסדרה סקס והעיר הגדולה (אחד השווים – מומלץ!). ולמה רק בחו"ל?

כך, כפי שכתבתי בבלוג הקודם, נולד הטיול בעקבות ספרי, בת מספר ארבע. 

בחזרה לחלון ילדותי ולסטלה מאריס. ביום שישי, 16 בספטמבר, ניפגש, קבוצה נפלאה שהתגבשה, בבית הקפה סנטה מריה הצמוד למנזר הכרמליתים, זירת ההתרחשות המרכזית של הסיפור. 

שיתוף הפעולה עם הקורא האולטימטיבי שלי ומורה הדרך, עופר צור, יצר טיול עם ערך מוסף, הכולל כניסה לגינת המנזר, בה צעדו רבות ד"ר ג'ון ריצ'רד בל והילה סבן; פתיחת קפלת המשפחה הקדושה (קבר השייח' בשפת המקומיים) בה התרחש המפגש בין ג'ון לאח של הילה; ביקור במנהרת אליהו הנביא המחודשת, בה אחד משיאי הסיפור; וכניסה לכנסיית גריגוריוס בחוף שקמונה, שם התגורר ד"ר בל בשנת 1972. נסיים בעלייה חזרה ברכבל ותצפית אל הנמל בניסיון לאתר את צ'רקס והווינדי 33 שלו, הסירה שהפליגה עד לקפריסין.

עם מוזיקה (של הביטלס כמובן), סיפורים מאחורי הקלעים של הכתיבה, שזירת ההיסטוריה של המקום עם הבדיה של סיפור, נצא מפסגת ההר למרגלות החוף, נכיר ברגליים את המקומיות ונביט בעיניים רעננות על המוכר. אף אני, שצעדתי רבות המורד ההר ואף במעלה, מגלה את החדש בכל טיול מחדש. נרגשת לחלוק אותו עם קוראיי.

בתמונה: הזמנה לטיול, עיצוב של חברתי המוכשרת, קרן יניב.

לשמחתי, ההיענות הייתה רבה והקבוצה התמלאה במהירות. במידת האפשר והביקוש נצא בהמשך לטיולים נוספים.

מודה לכל המשוטטים בעקבות הסיפור ששולחים לי תמונות ומשתפים, אתם אדירים.

יצאתם לשוטט בעקבות ספרים? אשמח לשמוע!

באהבה,

לילי מילת