אני כהה מידי, צריך להבהיר ~ בלוג חודש הספר העברי

אני (המבוגרת האחראית): איזה פילטר עדיף? Paris או Melbourne?

היא (בת ה-13): מה?! למה פילטר?

אני: מה זאת אומרת? תראי, אני כהה מידי, צריך להבהיר

היא: למה צריך להבהיר?

אני: אבל, תראי, תראי איך זה יצא

היא: אבל אמא ככה את נראית, למה זה רע?!

אני: מממ… ואז: את צודקת… וגם חקויאקי (שזה 'הצדק עמך' בעיראקית)

ספיר שלי סייעה לי בצילומי פרו-מיזם שבוע הספר שלי. זוכרים? #ספרותמקומיתקוראתלי 

בניסיון החמישי נראה לי, הצלחתי לדבר בלי לפספס הברות ואז הגיע הקטע של להעלות את הסרטון ואחריו הניסיון לעשות אותי ראויה יותר בעיניים שלי. 

זה מזכיר לי את אבא שלי, הנפלא, שמספר שהייתי רק בת שלוש כשגרמתי לו להפסיק לעשן. אי שם בשנת 77' הוא עישן שתיים וחצי קופסאות ליום. לטענתו, לא הצליח אף פעם להפסיק עד שיום אחד אחרי סדרת שיעולים אמרתי לו: "זה בגלל שאתה מעשן". והוא חשב שאם בתו בת השלוש יודעת את זה, אז הוא צריך להיות מספיק חכם כדי לפעול. מעולם לא לקח סיגריה נוספת מאז.

איכשהו סיגריות, בימינו אנו, די מוסכם שאינן טובות לנו וכדאי לכל הפחות לצמצם את שאיפת עלי הטבק למלוא ריאותינו. אבל מה עם מסך העשן שמסמא אותנו? מה עם הרצון להסתתר מאחורי פילטרים אפילו בעיני עצמנו? 

אז בסופו של דבר, כמו אבא שלי לפניי, החלטתי שהבת שלי חכמה יותר ולפניכם התוצאה בלי פילטרים. באה אליכם כמו שאני בבקשה להצטרף אליי, לתת חיים למיזם הזה שיקר לליבי, ללא משוא פנים, רק מאהבת המילה הכתובה.

https://www.facebook.com/reel/653900983220646

אז מה אומרים? תשמחו אותי ותעלו בדף שלכם? אפשר בסטורי, בטיקטוק, באינסטגרם, היכן שמתאים לכם לשתף – אוחזים ספר מקומי שאתם אוהבים (ממש לא חייב את הספרים שלי!) אומרים: "סִפרות מקומית קוראת לי" – לא לשכוח להצמיד את ההאשטאג #ספרותמקומיתקוראתלי

חלום שלי, שהמיזם ישטוף את הרשת והחוצה.

ולכם.ן. – שרק מילים טובות תרדופנה אחריכם.

באהבה,

לילי מילת

איפה אני ואיפה היא ~ שנת תשפ"ג החלומות

שלושה טרנינגים (יענו – אימוניות), ג'ינס קצר אחד וג'ינס אהוב אחר הלכו ללא שוב במכבסה של הקיבוץ במהלך תשפ"ב. האם פניי מועדות למכונת כביסה ביתית לאחר 12 שנות מגורים בקיבוץ? זו אחת ההחלטות כבדות המשקל (כי בואו, ניסיתם פעם להזיז מכונת כביסה?) העומדות בפניי השנה.

עצם המחשבה על כך, מעידה על שנה טובה שחלפה לה. שנה שהתחילה בהכרזה על יציאתי שוב לאור עם בת מספר ארבע. אתם ואתן, קוראיי רחבי הלב, הצבעתם בעיניכם הקוראות וסיימנו את השנה בוולה (יענו מִסְפּרֶת) עם טיול בעקבות הסיפור. ועל כך יהיה בלוג נפרד וראוי. כיוון שהסופרת עדיין נמצאת בליבה שם, בכרמל, וטרם הספיקותי להביא משם את מילותיי לתיאור הטוב שהיה.

כן אעדכן, שלאור הביקוש שנוצר, מיד לאחר החגים, נצא לטיול נוסף, ביום שישי, 21.10.22, בשעה 9:00 בבוקר, סטלה מאריס, חיפה. יש לכם את יום כיפור לקרוא את הספר ולהצטרף אלינו ליום מרגש.

אני קוראת את הבטחותיי לעצמי מהשנה הקודמת ורואה שדי עמדתי ביעדים; הספר ראה אור, המשכתי בהצלחה בלימודי תרבות לתואר שני, וכן הוצאתי מהאוב את ספרי על הירח אותו אני עורכת (טוב, אותו אני מנסה לשכתב) בימים אלו. אני חורקת מוח בניסיון להבין את מדע החלל ומפנימה שהדרך בספר הזה אינה ממהרת לשום מקום וכל מה שאני צריכה זה להמשיך, בכל פעם פסקה, עמוד או פרק. הוץ-הוץ כמו שאמרו בקרובים-קרובים.

כמו כן, השוותי והעליתי, יצרתי את מיזם #ספרותמקומיתקוראתלי שהגיע עד שר התרבות ואני ממשיכה בעשייה לטובת הספרות המקומית. 

סיימתי את חודש הספר באנרגיות עשייה ותנופה וציפיתי שחודשי הקיץ יתנהגו בהתאם. ביולי עוד ניסיתי להילחם במקצב הקיצי אך בתחילת אוגוסט, בעצת חבר, הרפיתי. התמסרתי לצעדים איטיים, לחוסר תנועה, לבית, למשפחה. והיה נפלא. להקשיב לעונות השנה זו החלטה שלי לשנה הקרובה. יש זמן לחפור, לשתול, להשקות וזמן לשהות, לחכות. 

התחלתי ואני ממשיכה להתמקד. להיות ברגעים. לבחור נכון לי. במעשים, במחשבות. באנשים. יש מי שיצאו מחיי, יש מי שנכנסו. החיים לא מחכים לאף אחד ובטח לא לי, האחריות היא שלי לזהות מתי כן, מתי לא. ולסלוח לעצמי כשאני מפספסת.

השנה אהבתי אותי קצת יותר. זו משימת חיים ואני עובדת עליה כמו כל משימה אחרת. ותוהה לא פעם, מה כל כך קשה בלאהוב את עצמך? הלא אתה כל עולמך. לעומת העבר שהייתי במקום בלתי מספיק, נראה לי שבתשפ"ב קיבלתי ציון עובר והשאיפה שלי בתשפ"ג היא להגיע לציון טוב. 

שלום עולמי מתחיל בלאהוב את עצמך

ואאחל לכם שנה שכזאת בה תבחרו את הטוב ביותר עבורכם

מגיע לכם!

שלכם באהבה,

                     לילי מילת

מפסגת הכרמל למרגלות הים – טיול בעקבות בת מספר ארבע

בחלון ילדותי המשקיף לים בהיתי שעות רבות. ידעתי מה זה אומר לצעוד ברגל למרכז הכרמל, חצי שעה או שעה. ידעתי גם מה זה אומר לצעוד לחוף דדו, שעה פלוס. לא התעצלנו, אם רצינו להגיע ביום שישי דווקא לחוף הדרומי המרוחק ואין אוטובוס עד שם, היינו יוצאים רגלית. לאור זאת, הבהייה שלי איכשהו תמיד הביאה אותי לפנטזיה של ללכת באוויר. מרחק אווירי קצר יותר, לו רק יכולתי הייתי גומעת את המרחק בכמה צעדים.

בשבתות היינו משכימים מוקדם יותר משעת היקיצה לבית הספר. ההורים לא רצו חלילה להזניח אף אבן שאפשר להפוך בדרכי ישראל. ואני לא יודעת אם ההרגל הזה או העובדה שהיינו מתנהלים רגלי ברחבי חיפה, לא משנה אם זה לטפס את הציונות (למביני עניין זה אולי אחד הכבישים המשופעים ביותר) או לשוטט אחר הצהרים בסטלה מאריס לקטוף פרחי בר לאמא (שאהבה את הפרחים אבל פחות את החרקים המטיילים עליהם). כך או אחרת, האהבה לשיטוט נותרה. לטעמי אין דרך טובה יותר לבקר מקום מאשר לצעוד ברחובותיו.

אם כן, פרט לאהבתי למילה הכתובה, יש בי אהבה משוטטת. ומה טוב יותר מלשלב בין השניים? לנסוע לוורונה באיטליה לפגישה עם ג'ולייט, לבקר באי של סופייה או להצטרף לסיור של HBO בניו-יורק בעקבות הסדרה סקס והעיר הגדולה (אחד השווים – מומלץ!). ולמה רק בחו"ל?

כך, כפי שכתבתי בבלוג הקודם, נולד הטיול בעקבות ספרי, בת מספר ארבע

בחזרה לחלון ילדותי ולסטלה מאריס. ביום שישי, 16 בספטמבר, ניפגש, קבוצה נפלאה שהתגבשה, בבית הקפה סנטה מריה הצמוד למנזר הכרמליתים, זירת ההתרחשות המרכזית של הסיפור. 

שיתוף הפעולה עם הקורא האולטימטיבי שלי ומורה הדרך, עופר צור, יצר טיול עם ערך מוסף, הכולל כניסה לגינת המנזר, בה צעדו רבות ד"ר ג'ון ריצ'רד בל והילה סבן; פתיחת קפלת המשפחה הקדושה (קבר השייח' בשפת המקומיים) בה התרחש המפגש בין ג'ון לאח של הילה; ביקור במנהרת אליהו הנביא המחודשת, בה אחד משיאי הסיפור; וכניסה לכנסיית גריגוריוס בחוף שקמונה, שם התגורר ד"ר בל בשנת 1972. נסיים בעלייה חזרה ברכבל ותצפית אל הנמל בניסיון לאתר את צ'רקס והווינדי 33 שלו, הסירה שהפליגה עד לקפריסין.

עם מוזיקה (של הביטלס כמובן), סיפורים מאחורי הקלעים של הכתיבה, שזירת ההיסטוריה של המקום עם הבדיה של סיפור, נצא מפסגת ההר למרגלות החוף, נכיר ברגליים את המקומיות ונביט בעיניים רעננות על המוכר. אף אני, שצעדתי רבות המורד ההר ואף במעלה, מגלה את החדש בכל טיול מחדש. נרגשת לחלוק אותו עם קוראיי.

בתמונה: הזמנה לטיול, עיצוב של חברתי המוכשרת, קרן יניב.

לשמחתי, ההיענות הייתה רבה והקבוצה התמלאה במהירות. במידת האפשר והביקוש נצא בהמשך לטיולים נוספים.

מודה לכל המשוטטים בעקבות הסיפור ששולחים לי תמונות ומשתפים, אתם אדירים.

יצאתם לשוטט בעקבות ספרים? אשמח לשמוע!

באהבה,

לילי מילת

רגעי סי ~ חודש הספר העברי 2022

יום שני, 30 במאי 2022, שוב בדרכים. סגרתי שלושה חודשי נדודים מחנות ספרים אחת לאחרת, קרוב למאה חנויות. מאזינה לפודקאסט "עושים שיווק" בהנחיית קובי גור ורן לוי. שעות של כבישים והמחשבות נודדות. עוד חודש ספר קרב ואני מתעתדת להיות בתל אביב זו השנה התשיעית (!) שלי כסופרת. עוד מחשבה חולפת. האזנתי לראיון עם מנכ"ל צומת ספרים, אבי שומר, שאמר כי הקורא הישראלי בחנויות רוכש בפועל 30 אחוזים ספרות מקור ו70 אחוזים ספרות מתורגמת. 'אבל… זה חודש הספר העברי,' אני מהרהרת וכמו שקורה לי במקלחת, בצעידה או בנסיעה, קרי, בכל מקום שאני לא יכולה לכתוב ואז דווקא עולים הרעיונות שעוד רגע יחמקו כמו שברי חלום – עולה בי רעיון!

כך נולד המיזם הקטן שלי #ספרותמקומיתקוראתלי. מיזם שכל כולו אהבה לספרות המקומית. היה לי חלום שכל אחד ואחת ייקחו ספר אהוב, שנכתב בידי יוצר מקומי, יצטלמו איתו כשהם אומרים 'ספרות מקומית קוראת לי', יתייגו בהאשטאג ויאללה בלגאן. וכך, ערב חודש הספר העברי, התקשרתי לנורית חברתי, שתעודד אותי לעוף על זה, כתבתי לתמר שמעבר לים, העמסתי את המידע על אנשי הבית, ספיר שלי צילמה ויצאתי לדרך, ככה מהר, לפני שאספיק להתחרט.

הינה כאן זה התחיל:

https://www.instagram.com/reel/CeOlXAsIBGe/?igshid=MDJmNzVkMjY=

חשבתי שיעופו על זה. בעיקר, הייתי בטוחה ממש, שסופרים שתמיד מחפשים להעלות למודעות את ספרם, יעלו סרטונים עם הספרים שלהם ובכלל, מה כל כך קשה למצוא אוהבי ספרות מקומית שיתגייסו לעידוד קריאת הספרות העברית? אז זהו, שלא היה קל. וכאן המקום להודות לעשרות (!) החברים והמשפחה שכן. אני כל כך מעריכה אתכם ומודה לכם. עשיתם חסד עמי ועם ספרות המקור.

הינה מקבץ של מתיקות מתוך מה ששלחתם:

https://www.facebook.com/677384572/posts/pfbid0VeiCyj9TRvUmdYKyJ3RBeoQ6zzr1njxZpsnh5sD9hMGjZ9jzyPY3jKgTF6WtjcDMl/?d=n

המיזם רץ רק יום אחד בלבד כשהחלטתי לכתוב אישית לאבי שומר, מנכ"ל צומת ספרים, בידיעה שההודעות ודאי הולכות לספאם ולא בטוח שאענה. להפתעתי והתרגשותי, אבי ענה לי תוך מספר שעות ומיד התגייס לטובת המיזם וכאן המקום להודות לאיש, שמעבר לעבודתו, פשוט אוהב לקרוא ספרים ופועל לטובתם. כל דבר שהעליתי, צומת ספרים שיתפו ואף יצאו במבצע לחלוקת ספרים למי שישתתף במיזם.

מעודדת מהחיוביות של אבי שומר, החלטתי לכתוב לשר התרבות שלנו. דקות ספורות אחר כך, כתבה לי חזרה נעמה מלשכת השר. עוד כמה התכתבויות ומספר ימים אחרי, נחת אצלי במסנג'ר הסרטון של שר התרבות שלנו, חילי טרופר הנהדר עם ספרה של זלדה בידו.

הינה כאן כל התלהבותי:

https://www.facebook.com/677384572/videos/770343101042918/

והתחיל שבוע הספר בשרונה, שהיה שוקק חיים ואדם. באמת, כפי שכתבתי, זו השנה התשיעית בה אני משתתפת בשבוע הספר בתל אביב ואף פעם לא חוויתי אותו כל כך מלא חיים ואהבת ספרים. אני יודעת שזה לא מעיד על כלל האוכלוסייה ובכל זאת, לפגוש מאות אנשים מידי ערב כשמה שמחבר אותנו הוא ספרים, מחמם את הלב.

אני מאמינה גדולה בלזמן את הטוב לחיים. במקביל, כשאני באה לשבוע הספר, אני באה לעבוד. לא מוכרת רק את ספריי ומדברת עליהם. אני מכירה את כל הספרים בדוכן ויש בי צורך אמתי לעזור לאנשים למצוא את ה-ספר עבורם. אז אני פחות מסתובבת (כך גם יש קולגות שלא הספקתי לבקר, נקווה שנשלים בהזדמנות אחרת) ומעמדתי בהוצאת הספרים שלי, מטאור, מנהלת שיחות טובות, הזויות, משעשעות ואף עמוקות. וכך, במוצאי שבת, 18-6-22, הגיעה אליי משלחת נשיאותית, מרגשת.

על כך תוכלו לקרוא כאן:

https://www.facebook.com/photo/?fbid=10161530773649573&set=a.10152743511429573

בין דגניה ב לתל אביב, האנטרפרייז (כך אני מכנה את המכונית שלנו) כבר מכירה את הדרך היטב. נשארתי ללון בתל אביב, מתעלת את העבודה לזמן איכות עם הבנות שלי האהובות והאלופות! שסיימו את שנת הלימודים בהצלחה מרובה. אחת בכדור מים, אחת בתיאטרון ושתיהן, אהודות על סביבתן, כי מה אפשר לומר – הן מהממות 😉

וכך, בדרך לא דרך, הגעתי למלכה, המסעדה של אייל שני. שם נאלצתי להתמודד עם סלידתי מהפרי שהאיש שלי ואייל מחשיבים לנשגב ביקום הנצפה.

הינה כאן, על מנת שתוכלו להשתעשע על חשבוני:

https://www.facebook.com/reel/1556005051495356?fs=e&s=cl

ואז הגיעה, מלכת הרוקנרול והלבבות, סי הימן, שריגשה אותי עד דמעות – לא כביטוי. אמתי לגמרי הזלתי דמעות בדוכן הספרים, האזינו ותבינו למה:

https://www.facebook.com/677384572/posts/pfbid0ecfHws5ZEm5UkTNzXUzBSmcucCHqFbb48yS3W4oCnQ2ir6LAWK3EvBpzxfnDBhdvl/?d=n

ואם זה לא מספיק, ראו כמה אור הביאה איתה המלכה אל מחוזות שבוע הספר בשרונה:

https://www.facebook.com/1066390161/posts/pfbid0J8zzWchPNsVh4iT1VW7Hfyfhu1J2BoHLGiR2BbLgSGwqN1GugUGD7nEFwocSsXJrl/?d=n

נהדר שקצרה היריעה מלפרוש את כל הטוב שהיה בחודש האחרון כמו את הריאיון לעיתון מעריב עם לילי מאילת, שזו בדיחה לבלוג אחר. תודה למי שביקרה, למי שקרא, למי ששלח אש חמה ואוהבת ולכל אוהבי הספרים באשר אתם.

שוב אני מסיימת בתודה לכם ולכן, קוראיי.

כי מה לעשות, אני לא סופרת אם אתם לא קיימים.

באהבה והודיה,

לילי מילת