אני (המבוגרת האחראית): איזה פילטר עדיף? Paris או Melbourne?

היא (בת ה-13): מה?! למה פילטר?

אני: מה זאת אומרת? תראי, אני כהה מידי, צריך להבהיר

היא: למה צריך להבהיר?

אני: אבל, תראי, תראי איך זה יצא

היא: אבל אמא ככה את נראית, למה זה רע?!

אני: מממ… ואז: את צודקת… וגם חקויאקי (שזה 'הצדק עמך' בעיראקית)

ספיר שלי סייעה לי בצילומי פרו-מיזם שבוע הספר שלי. זוכרים? #ספרותמקומיתקוראתלי 

בניסיון החמישי נראה לי, הצלחתי לדבר בלי לפספס הברות ואז הגיע הקטע של להעלות את הסרטון ואחריו הניסיון לעשות אותי ראויה יותר בעיניים שלי. 

זה מזכיר לי את אבא שלי, הנפלא, שמספר שהייתי רק בת שלוש כשגרמתי לו להפסיק לעשן. אי שם בשנת 77' הוא עישן שתיים וחצי קופסאות ליום. לטענתו, לא הצליח אף פעם להפסיק עד שיום אחד אחרי סדרת שיעולים אמרתי לו: "זה בגלל שאתה מעשן". והוא חשב שאם בתו בת השלוש יודעת את זה, אז הוא צריך להיות מספיק חכם כדי לפעול. מעולם לא לקח סיגריה נוספת מאז.

איכשהו סיגריות, בימינו אנו, די מוסכם שאינן טובות לנו וכדאי לכל הפחות לצמצם את שאיפת עלי הטבק למלוא ריאותינו. אבל מה עם מסך העשן שמסמא אותנו? מה עם הרצון להסתתר מאחורי פילטרים אפילו בעיני עצמנו? 

אז בסופו של דבר, כמו אבא שלי לפניי, החלטתי שהבת שלי חכמה יותר ולפניכם התוצאה בלי פילטרים. באה אליכם כמו שאני בבקשה להצטרף אליי, לתת חיים למיזם הזה שיקר לליבי, ללא משוא פנים, רק מאהבת המילה הכתובה.

https://www.facebook.com/reel/653900983220646

אז מה אומרים? תשמחו אותי ותעלו בדף שלכם? אפשר בסטורי, בטיקטוק, באינסטגרם, היכן שמתאים לכם לשתף – אוחזים ספר מקומי שאתם אוהבים (ממש לא חייב את הספרים שלי!) אומרים: "סִפרות מקומית קוראת לי" – לא לשכוח להצמיד את ההאשטאג #ספרותמקומיתקוראתלי

חלום שלי, שהמיזם ישטוף את הרשת והחוצה.

ולכם.ן. – שרק מילים טובות תרדופנה אחריכם.

באהבה,

לילי מילת