"הוא נחשב סמל לגבריות ואני מקווה שתהיה לצדו סוסה שתרגיע את הטסטוסטרון המתפרץ" – פנים לשנת סוס האש 2026

בשנת 1997 עברתי לגור לבד. זה היה עניין רציני לרכוש מקרר, טלוויזיה, מכונת כביסה, מיטה ושולחן אוכל. לרהט בית מהיסוד יש בו מהקסם של ליצור יש מאין. בהתחלה מתמקדים בצרכים ואז מניחים יסודות של רצונות – מקשטים קירות, בוחרים את הכוס האחת שתרצי לשתות ממנה את קפה הבוקר, פסל שהכינה עבורך חברה, נרות לקישוט – כל מה שלא חובה ומונַע מטעם ורצון להפוך את הסביבה לאישית ומותאמת לנו.

אוסף המגנטים שלי על המקרר התחיל בדרך מקרה. חברתי חזרה מאיזשהו טיול וקנתה לי מגנט שעליו כתוב:

!Lord, Grant Me Patience, and I WANT IT NOW
בתרגום חופשי: אלוהים, תן לי סבלנות, ואני רוצה אותה עכשיו!

זה היה מצחיק ומדויק לאישה בת ה23 שהייתי. אין סבלנות גם לסבלנות עצמה, הכול מהר ומיד.

נזכרתי במגנט הזה כשהתחלתי לכתוב את בלוג השנה הסינית החדשה שדוהרת לעברנו השבוע יחד עם סוס האש, שרוצה הכול כאן ועכשיו. אנחנו נפרדים מהנחש שהשתדלנו לא להעיר אותו ממרבצו ומי שהשתמש בתכונותיו הטובות, כמוני, ניצל את אנרגיית הסדר והארגון שלו בשנת 2025. בין אם הנחש אחראי ובין אם פשוט האחריות האישית שלקחתי על חיי היא שעזרה, בשורה התחתונה, תקתקתי את הפרויקטים המרובים שהיו לי השנה בעזרת לוחות זמנים קפדניים ואי-פשרות על סדרי עדיפויות. כמובן, אין מושלם ויש לי עודפי ייצור שמחכים לתורם עם פתיחת 2026, אבל אני לומדת, בעצת זהב שקיבלתי, לשאוף ל80%, אחלה מספר.

במעגל 12 החיות הסיני, הסוס דומה באופיו לנחש במובן בו אינו אוהב להקשיב לעצות של אחרים. במיסטיקה הסינית הוא סמל לעזרה וכוח המתגייסים להגנת החלשים, שזה נחמד. בד בבד הוא נחשב סמל לגבריות ואני מקווה שתהיה לצדו סוסה שתרגיע את הטסטוסטרון המתפרץ שאנחנו חווים ברחבי הארץ והעולם שמנסה להוכיח למי יש גדול יותר. לסוס כישורי מנהיגות, יכולת ביטוי נהירה ובהירה, הוא שאפתן, ועוצמתי ולדאבוננו גם אימפולסיבי. תוסיפו לכך את טעויות השיפוט שלו כאחד שמסתכל בקנקן ולא בתוכנו, נראה כי לפנינו אנרגיה מאתגרת.

אם פגשתם סוס טיפוסי, קרוב לוודאי שהשיחה איתו עייפה אתכם באיזשהו שלב, כי הוא ממש אבל ממש אוהב לדבר… על עצמו. הוא די מרוכז בעצמו והאופורטוניזם שלו מעלה אויבים בחכתו. טיפוס עם סתירות, מצד אחד אגוצנטרי, מצד שני עובד למען החלש.

לצד האתגר נוכל ליהנות ממנה גדושה של התלהבות ושמחת חיים המאפיינת את הסוס שלנו ונראה לי שלא תזיק לנו כזו. יש בסוס אלגנטיות, אצילות ועוצמה פנימית. הוא אוהב את החיים הטובים, אוהב לנסוע, לראות עולם ואדם ומיודד עם אנשים ברחבי הגלובוס. הוא גם אוהב לעזור וכשמאוהב ייתן את הכול למען האהבה, אולי קצת יותר מידי.

שנות הסוס: 1942, 1954, 1966, 1978, 1990, 2002, 2014 ומי שייוולד החל מ4.2.26.
כשאני מביטה לאחור אל שנות הסוס, אז 2002 הייתה השנה בה נישאתי ו2014 השנה בה יצאתי לראשונה לאור עם ספר הילדים שלי, בית התאומים המסתובב. אם 2026 תהיה השנה בה יצא סופסוף לאור ספרי הצד הרחוק של הירח, דייני.

מהי התכונה שאני מאמצת אליי מהסוס לשנה הנכנסת?

מעבר להתלהבות ושמחת החיים שאני מקווה שידביק בה את כולנו כמו מגפה, אני מוצאת את עצמי נמשכת לתכונה שלו כמתבטא בבהירות. כשהתחלתי את צעדיי בכתיבה המשפטים שלי היו מורכבים מידי, הייתי מתחילה ולא ברור מתי הפואנטה תסתיים. למדתי ושכללתי את היכולת, שהביאה אותי לכתוב רבות בז'אנר הסיפור קצר ולהביע בחמש מילים מה שכתבתי בעבר בשתי פסקאות. כיום, כשאני כותבת, אני מכוונת למה שייעץ לי פעם, סיימון בראון, שהייתה לי זכות ענקית לארח אותו בביקורו בישראל בשנת 2011 כשהייתי סופרת בתחילת דרכי. סיימון בראון הוא יועץ פנג שואי בכיר וסופר שהוציא כמה וכמה ספרים מקצועיים (יש לי כמה חתומים אצלי בספרייה!). הוא כמובן עושה עוד דברים, אבל לצורך העניין כשפרשתי בפניו את תסכולי הכתיבה שלי הוא אמר לי לכתוב כאילו אני כותבת לבנותיי, שהיו אז צעירות מאוד. אם הן יבינו, גם שאר הקוראים יבינו. לשנת 2026 אעבוד על דיבור בהיר, כזה שלא מתחכם או מתחמק או מנסה לספר את הסיפור שאינו נגמר – אני רוצה לנהל שיחות ברורות, שיבינו אותי ושאבין את האחרים. בלי אה-בה-ציגלה-מה (עוד ביטוי של ילידי שנות ה80).

מאחלת לכם לדהור לשנה טובה ומיטיבה, מלאת שמחת חיים, תנועה וראיית עולם.
שלא ניתן לחוסר הסבלנות להשתלט עלינו, ואולי הגיע הזמן שנחליף מגנט ונרגיע.

באהבה,
לילי מילת

"בילדות הזמן התנהג אחרת. הוא נמתח ונמשך ושנה אחת נראתה כמו להביט על הפנסיה." ~ מבט ל- 2026

"על החלון ישבתי וזיכרון ללילי כתבתי. פתאום נגמר העיפרון וזהו סוף הזיכרון." אם חייכתם, אתם בשנות ה-80 ויש לכם ספר זיכרונות מלא בקלישאות סתמיות עם אוזניים מקופלות של "סוד כמוס – לפרה ולסוס". אין שום משמעות ועומק בזיכרונות שכתבנו אחד לשני בילדות ובכל זאת להיזכר בהן מעלה חיוך בלב.

לא בפעם הראשונה אני מבינה עד כמה הילדות והנערות תופסות מקום בחיינו כמו שאף תקופה אחרת לא. מדובר בשנים בודדות לעומת עשרות אחרות של בגרותנו ובכל זאת, שאלו כל אדם בכל גיל על ילדותו ויהיו לו תיאורים חיים וצבעוניים של הטוב, הרע והלא נורא שחווה. בילדות הזמן התנהג אחרת. הוא נמתח ונמשך ושנה אחת נראתה כמו להביט על הפנסיה. הדברים שהספקתי ביום ובשבוע כששמתי עליהם פוקוס, לא הייתי מספיקה בחצי שנה כיום.

אז מה קרה לזמן? שנה אחר שנה חולפות, אני כותבת לעצמי, כותבת כאן, מסכמת, מתבוננת ונראה כאילו קרה הכול ולא קרה דבר. השנים מתקבצות למשהו שמרוב עצים, יער הזמן נדחס ואין שום השתהות על רגעים בזמן, כמו בכיתה ד בו הבן שהיית מאוהבת בו כתב לך זיכרון מעפן וקראת אותו אלף פעם ביום. מתי נשתהה? ומה כל כך דחוף שאי אפשר לעצור לרגעים ופשוט להיות?

את 2026 אני מתחילה בסוג של נחת יחסית לשנה שחלפה. במקום שישה פרויקטים גדולים, יש לי שלושה ובאופן כללי הפנמתי שלכתוב תזה ולכתוב ספר ממלאים יפה את זמן העבודה שלי, גם אם לא אקח עבודה נוספת. ואכן, כשקיבלתי בקשה לעבודה חדשה, גם שהיא מעניינת וארוכת טווח ומכניסה, עניתי בכנות שלא אוכל להתפנות אליה בתקופה הקרובה. לעיתים, חשוב שנשים לב להזדמנויות ולא נפספס אותן בגלל אי נוחות, כיוון שהזדמנויות גדולות באמת לא מגיעות כשנוח לנו. אולם לעיתים, חשוב לא פחות, לומר לא. אני חושבת שאם נעצום לרגע עיניים ונתבונן, נדע בדיוק על מה נכון לנו להיאחז ועל מה נכון לנו לוותר.

כשהכול היה לי יותר מידי בשנה שחלפה, חברה טובה אמרה שיש לי שאיפות רבות – ללמוד, לעבוד, להיות אמא נוכחת, להיות בת זוג טובה דיה, להיות עבור המשפחה המורחבת והחברים, להיות מעורבת בקהילה – וכל מה שאני צריכה לעשות הוא לא לוותר על שאיפותיי אלא לוותר על הקול השיפוטי שדורש ממני להיות 100 בכל תחום. זה והזכות לומר לא. הקשבתי, הפנמתי וזה עובד. כשאני לא 100, זה מאפשר לאחרים לקחת מקום שחשבתי שרק אני יכולה וצריכה לעשות. כשאני אומרת לא, אני בוחרת בכל השאיפות האחרות שלי – אני בוחרת בי.

אז מה עומד בפניי בפתחה של 2026?

  • סיום והגשת הצעת המחקר שלי לתזה בנושא: שאריות השפה הערבית בקרב בני הדור השני לעלייה מארצות ערב. קיוויתי להגיש אותה כבר בשלב זה, אבל שוב ושוב אני נוכחת כמה הערכת הזמנים שלי זקוקה לכיוון פרונט. אסתפק בכך שאני קרובה לסיום. אחר כך יבואו הראיונות וכל הג'אז ההוא. הכי חשוב – לקחתי אותי לשיחה רצינית לפני כחודשיים והזכרתי לעצמי למה בכלל אני עושה את זה. התשובה הפשוטה היא שזה מעניין אותי ואני אוהבת ללמוד ולחקור. מאז השיחה אני נהנית מקריאת (רוב) המאמרים.
  • ממש מקווה, מייחלת, עובדת קשה לקראת ומכוונת לכך שלאחר שמונה שנים של כתיבה יראה אור ספרי, הצד הרחוק של הירח. הוא בעדיפות יומיומית אצלי וככל הנראה יהיה הראשון מבין סדרת ספרים.
  • התסריט שכתבתי עם השותף המלך שלי כבר בהגשה, ואנחנו מחכים לאלה שיקראו ויבינו שהם חייבים לצלם אותו. בשלב זה אין אלא לשחרר את היצירה לתקופת המתנה. בעבר כשהגשתי ספרים להוצאות לאור, הייתי משתגעת מציפייה לתשובה. אבל כמו שאמר הגשש "עם האימונים בא הכוח" ואני לא מתעכבת על דברים שאין לי שליטה עליהם.
  • באגרת השנה העברית סיפרתי לכם על ספרו של נבו אבוטבול שהייתה לי הזכות לעבוד איתו על כתיבתו. אז המעוניינים להיפגש מחוץ לגלי הרשת מוזמנים מאוד! להשקת הספר "מנטליסט – הרשימה שלכם להצלחה" שתתקיים בתאריך 6.1.2026 בשעה 18:30 בסניף הספרייה של צומת ספרים בדיזינגוף סנטר תל אביב. מבטיחה לכם חוויה נהדרת לפגוש את נבו ולגבי הספר אני מן הסתם משוחדת אבל יש הרבה ערך בקריאת הסיפור וההמלצות של נבו לחיים.
  • ואם עסקינן באנשים מוכשרים ומעניינים שמזדמן לי לעבוד עמם – אז צפו לספר נוסף שיראה אור השנה בנושא פוקר וקבלת החלטות. הבחור הנפלא עם הסיפור המרתק שלו נכנס כמו חץ ללב וגם ממנו זכיתי ללמוד רבות. בשנה האחרונה למדתי לשחק פוקר מהמורה הכי שווה שיש, ובחודש הקרוב תסתיים כתיבת טיוטת הספר. מקווה שבשבוע הספר 2026 תוכלו לפגוש את האיש המדובר לחתימות. עדכונים בהמשך הדרך.
  • ברמה המשפחתית מצפה ומחכה לחודש אפריל בו החיילת שלי תחזור לאזרחות! בילדותי זה היה כזה ברור המסלול של "עושים צבא, הכול טוב". להיות אמא לחיילת זה לא פשוט, לא כייף ולמרות שברורה לי מאליה החובה, הייתי שמחה לזכות ולראות את הצורך העולמי בצבאות – מתנדף. שלא לדבר על רגשות האשם שיש לי לגבי הדור שלה. רק מהכיתה שלה ובני המחזור בתיכון, אבדו לנו שלושה חיילים במלחמה הארורה. ואני רואה איך הם מתמודדים ובוחרים לחיות ולצחוק לצד הבכי. רואה ולומדת, כי אין מורים טובים יותר מילדינו.

לפני שנה בחורף היו עדיין אחים חיים בקושי במנהרות חשוכות. חזינו בלא פחות מנס לראות אותם שבים ומחבקים את יקיריהם. ורק משפחה אחת, משפחת גואילי, טרם קיבלה את זכותה לקבור ולהתאבל על בנה, רן, זכרו לברכה. אני מאחלת ומייחלת שנוכל להכניס את סיכת החטופים למגרה ושתישאר שם בדפי ההיסטוריה. ומתי נחלים?

שתהא שנת 2026 מקבלת, מקשיבה, מסמנת נתיב הבראה.
שנזכיר לעצמנו רגע אחר רגע לראות ולהיות ברגעים – ולבחור בנו.

שלכם באהבה,
                     לילי מילת