או שאני אקפוץ לך, אבל הנה את מסתיימת ואני עדיין כאן כדי לספר.
איך? איך אני יכולה להתמרר עלייך כשאני מביטה לחודש הראשון שלך ורואה את כלת הים רואה אור, את החגיגה הגדולה שהייתה, את הזכות להיות על שולחנות חנויות הספרים?
אז אני מביטה בסרט המתעד של ההשקה והלב שלי מלא באהבה.
הנה כאן: https://lilimaylat.com/השקת-הספר-כלת-הים.html
ולמרות הכול והקורונה, עבודה של שנה וחצי בעריכת אנתולוגיית ה-100 של דגניה ב, קיבוצי האהוב, יצאה בקול צנוע המעיד על הקיבוץ שעושה יותר ופחות מדבר.
אז אני יכולה להוסיף 'עורכת' להתנסויות החדשות שלי בחיים.
הנה כאן: https://lilimaylat.com/עיין-ערך-עריכה-פנים-לתשפא.html
ואולי חשובים יותר, הם האנשים החדשים שנכנסו לחיי דווקא בשנה זו ומילאו אותי באהבה וים. ונכון, היינו אמורים להפליג לקפריסין, אבל גם אשקלון זה טוב:)
הנה כאן: http://lilimaylat.blogspot.com/2020/07/blog-post.html
ומה עוד עשיתי בשביל השנה?
הקמתי את האתר הזה שהיה חלום בן מספר שנים,
נרשמתי לאוניברסיטה וחזרתי לתואר האהוב עליי מכל – להיות סטודנטית:)
כתבתי טיוטה ראשונה לספר חדש – רומן חיפאי רב-תרבותי !
השנה הזו, אבדתי ובכיתי, מצאתי ורווח לי, ובעיקר – חייתי כל יום במלואו.
בין סגר אחד למשנהו, הבת הקטנה והמוכשרת שלי השתלטה על המטבח (תודה לאל! כי אני כל כך לא שם) והחליפה את ארוחות הגורמה במסעדות ואת הקונדיטוריות הכי טובות. כי היא אלופה כזאת.
ובכורתי, נשמתי והשראתי, מלמדת אותי בכל יום שעובר איך אפשר להתבאס מהמציאות ועדיין לקום כל יום ולעשות, וללמוד – ולהצליח ביג טיים. ואם היא יכולה, אז איך אוותר בעצמי?
והאיש שלי, שלקח אישה ובנה לה בית חלום, ומראה לה איך הכול נמצא כאן, בהישג ידינו.
על כל אלה ועליכם, שמור נא לי, אלי הטוב.
ואם אהיה כאן גם בעוד שנה – דייני!
שתהיה לכם שנה מוארת בדברים החשובים באמת
שלכם באהבה,
לילי מילת