ועכשיו לבחינת הבטחותיי לעצמי כאן לפני שנה והאם קיימתי:

• את אותו ספר חדש, שהתחלתי בקיץ דאשתקד ודיווחתי כאן בבלוג, הנחתי בצד כשהבנתי שמיג ומיטשל שלי מספר הירח אינם מוכנים להמתין עוד שנה נוספת. אני שמחה ומברכת על הבחירה שלי לסיים אותו. אחרי כל כך הרבה שנים של למידת החלקים המדעיים וההיסטוריים הקשורים בטיסה לירח, שנים של קשר עמוק עם הדמויות וסיפורן, היה משחרר לבכות את ההישג ואני בתחושת הודיה על התהליך.
• הגשתי את הצעת המחקר לתזה והיא התקבלה! ובימים אלה אני מתחילה בסדרת ראיונות לטובת העבודה שהנושא שלה הוא: זיכרון לשוני מגופן של השפה הערבית בקרב מזרחים בני הדור השני. אז אם אתם מכירים או בעצמכם נולדתם בישראל להורים עולי ארצות ערב ובא לכם להיפגש לשיחה על השפה הערבית על כל גווניה, מוזמנים ליצור איתי קשר.
• בימים אלה הושק הספר על החיים ועל הפוקר בהוצאת מטאור של 3 פעמים אלוף ישראל בפוקר, האיש, האגדה ובעל הנשמה הגדולה – אייל אשכר. למדתי רבות משנה של עבודה עם אייל הן על פוקר (שלא היה לי שמץ בנושא) ובעיקר על החיים עצמם. אם תעניקו לעצמכם את מתנת הקריאה של ספר זה, תזכו להצצה מעניינת של עולם הפוקר כמראה של חיינו ואין לי ספק שתוכלו ליישם בחייכם מתובנותיו.

קוראת את מה שכתבתי עד כאן ורוצה להשאיר כך את הדף. רק הישגים, רק עבודה. ובכל זאת, הבלוג שלי, שיצא לדרך כבר ב2008 נראה לי, תמיד היה אמיתי ושקוף ועם כל כמה שלא בא לי ואני רק רוצה לשמור לעצמי את הקושי, מרגישה מחויבת לקוראיי להישאר אני. ובכן, הספקתי לחגוג יום הולדת בחודש מאי לפני שחיינו השתנו ונכנסנו לעולם שרבים מכם כבר חוו או חווים – העולם הסיעודי. אבי האהוב, שיחייה, עבר אירוע מוחי ומאותו רגע נפל אצלי העט, תרתי משמע. שלושה חודשים וחצי שלא כתבתי, הקלדתי, עבדתי ולצורך העניין, עשיתי רק את המינימום הנדרש מחוץ לשהייה לצד המשפחה. זו הזדמנות להודות למי מכם ששמו לב שלראשונה מאז יצא לאור ספרי הראשון ב2014, לא פקדתי את שערי שבוע הספר העברי ביוני האחרון. ריגשתם בהודעות שלכם ואני מלאת הערכה ותודה. אז אני לומדת בשבועות האחרונים איך לקיים את כל הצדדים במשוואות חיי לצד הדאגה וכוחות הנפש שלעיתים קשה לגייסם.  

בשנה שעברה בנוגע לעבודה ביקשתי כאן עומס בגבולות הסביר ובשנה זו מקווה להגשים זאת, ואתמקד בכתיבת התזה, בהוצאה לאור של ספר הירח וכתיבת הספר הבא. לא עוד שישה פרויקטים במקביל. החיים, כאמור, מאתגרים מספיק. ביום הולדתי האחרון קיבלתי מתנה מגניבה מאמא של האיש – שעון חול המונה שעה. היא אמרה שאני תמיד מחלקת את העבודות הרבות לשעות עגולות וכך עוברת ביניהן. בשנה העברית הנכנסת שעון החול, שעון חיי מאותת לי עכשיו, בדיוק כפי שאותת לנעמי שמר בקיבוץ כנרת השכן, להתחדש.

מאחלת לנו שנה ללא ריצות למקלטים, שנה בה עוד לפני החגים יתחדש הכול.
שנה של נפש בריאה בגוף בריא!
שנה שתצדיק את הסיומת שלה ותהיה יקרה מפז.
שנה בה נחבק ונחוּבק והבדידות לא תפקוד את בתינו.

שלכם באהבה,
לילי מילת

The post בזוקה למזדקנים: בגיל 52 תגיעי לירח ~ אגרת לשנת תשפ"ז appeared first on לילי מילת - סופרת.

אני תוהה, מה אנשים רוצים? עולם בו הם רואים רק שכמותם במראה? איך נתפתח אם נפגוש יום יום רק את הדומים לנו? מאז התחלתי לכתוב ללקוחות עוד לפני עולם הפייסבוק, אני מנסה לספר על כמה זה מרתק חקר התרבויות, כמה אני נתרמת מהרב־תרבותיות של לפגוש את סין של הפנג שואי, את אנשי עירי וקיבוצי הכה שונים ממני, אפילו בביתי הפרטי השוני המחשבתי מעצים את חיינו ותמיד כשמרגיש לי שאין דרך אחרת, אני יודעת לבטוח באיש שיביא את הכיוון שלא ידעתי לראות.

אני זוכרת שבשנת 2002, שהייתה אחת הפעימות של התנפצות בועת ההיי טק, בחרנו להתפטר מעבודתנו באינטל ולתור את הגלובוס, לקול מחאת הסובבים לנו. בכל השנה בה טיילנו, כשפגשנו מטיילים ישראלים הם התבצרו בעמדתם של "כמה גרוע בישראל עכשיו". כשטענו שאנחנו יודעים, כמו תיאמו ביניהם אלה שפגשנו בתאילנד עם אלה שפגשנו בהודו והחזירו ב"לא, עכשיו זה יותר גרוע. חכו תראו". חזרנו, ראינו, לטוב ולרע שום דבר לא השתנה. 

האם סבבה אגוזים עכשיו בישראל? ממש לא. בטח לא בעולם. הגלובוס של אחרי קורונה הוא כמו רימון יד שמישהו, כמו חסון בגבעת חלפון, לא יודע כמה לספור לפני שהוא זורק אותו. אבל "מה נעשה עם הכעס הזה?", השיר האגדי של ברי סחרוף מכה שנית בחוכמה ושואל "כולם רוצים להיות חופשיים אבל ממה, אלוהים, ממה?" לכל אחד מאתנו תהיה תשובה אחרת לשאלה הזו. איך עושים שכל בכל הכאוס הזה? לא יודעת. אני לא חושבת שאי פעם יהיו לי או לכם התשובות לכל השאלות.

ובכל זאת, יום אחרי יום, השנה שחלפה הייתה וקרתה ויש כמה דברים שעשיתי, ככלות הכול והתמונה. סיימתי את אגרת השנה שעברה עם מטרה להגיע לציון טוב בלאהוב את עצמי. עד אז, הגעתי למקסימום ציון עובר. העבודה העצמית השתלמה ונראה לי שהצלחתי רוב הימים. איך אני מודדת את ההצלחה הזו? בכך שוויתרתי על כעסים בנוגע לדברים שאין לי שליטה עליהם ובחרתי להתמקד במה שאני כן יכולה לעשות. ואלו הם:

~ מאחר ובחרתי בתואר שני, השקעתי את כולי ויותר בשנה שקראתי לה "שנה מהגיהינום" מבחינת הלחץ. למדתי שתמיד אפשר לדחוק את עצמי קצת יותר גם אם נראה שזה המקסימום. סיימתי את קורסי החובה בלימודי תרבות. למדתי דרך העבודות שבחרתי לעשות קצת יותר על העולם התרבותי שלנו בישראל ובעולם בכלל. ובחרתי נושא לתזה (שעוד לא התקבלתי אליה, אבל אני אופטימית) הקשור לבניית חיים משותפים טובים יותר בין דוברי העברית והערבית בישראל.

~ בכל שבוע כתבתי ועדיין כותבת למגזין השבת של עיתון חי פה. בכל פעם עולה פרק חדש מספרי, בת מספר ארבע, מלווה בבלוג מקדים. למעוניינים מצורפת קישורית לכלל הכתבות:

https://haipo.co.il/item/author/lili-maylat

~ ערכתי עריכה ספרותית לספר מתח על המוסד שראה אור בשבוע הספר האחרון:

https://www.e-vrit.co.il/Product/28917/טפליין

~ בימים אלו סיימתי כתיבת ספר השראה לנוער עבור ובשיתוף מישהו שלמדתי להכיר ולהעריך בחצי שנה שעבדנו יחד. אעדכן כשהספר יראה אור!

ואולי הדבר החשוב ביותר עבורי, שלמדתי השנה לעשות: להקשיב. דווקא בעולם בו אני חשה שאין די קשב וודאי שאין סבלנות, בחרתי לעצור ולשמוע באמת. יש בחיי וסביבי אנשים שונים בדעותיהם ממני. תמיד היו ותמיד יהיו. אני רוצה לשמוע אותם. אני רוצה להבין את כל הקולות. תמיד האמנתי ותמיד אאמין שרק אהבה מביאה אהבה. לא נאיבית, אופטימית.

בכל פעם בה תעצרו ותקשיבו באמת, תמצאו עולם ומלואו אצל השונה מכם. לא, לעולם אל תוותרו על זכותכם לעמוד על שלכם, למחות, להצביע להגן. רק הלוואי ונזכור שאף פעם הניסיון לבטל את "האחר" לא צלח לאורך ההיסטוריה. בסופו של דבר, אותה "אחרוּת" מרכיבה את הפאזל הרב־תרבותי שבו אנו חיים, כאן ובעולם.

בשנה שמתחילה לה, אני מתכננת לשפּד ראש ספרי "הצד הרחוק של הירח", שאתם שומעים עליו כבר מאז נובמבר 2018, כשסיימתי לכתוב את הטיוטה הראשונה. הגיע הזמן שלו. והמסע הזה למחוזות שמחוץ לכדור הארץ, מעניק לי את הפרופורציות שאני כה זקוקה להם כשאדמתנו בוערת ~ כי שם, בחלל, ביקום, בגלקסיה רחוקה רחוקה, יש מקום גם לי וגם לאחר.

https://www.tiktok.com/@full.earth1

שתהיה לנו שנה בה השיפודים יכילו ירקות וכל טוב הבריאה

מאחלת לכם שלום בתוככם, בביתכם וברחובות עירכם.

שלכם באהבה,

                     לילי מילת

The post שַפֶּד ראשו ~ למצוא מובן אחר לשנת תשפ"ד appeared first on לילי מילת - סופרת.

יש אנשים בינינו שעושים שינויים גדולים – ע.ע. גנדי, ז'אן דארק ושות' – ולצדם יש רבים שעושים שינויים היוצאים מליבם, מביתם. שינויים קטנים עם פוטנציאל לאימפקט גדול. זוכרים את דיוויד אלן שחפרתי עליו בעבר – שלום עולמי מתחיל במטבח שלך, במיטתך, בחצר האחורית שלך? אז כזה. ולמען השלום העולמי הבאתי את פסח לקיץ ואני מאגפת ומכתרת פינות, עד שפינה לי תהיה חביבה. זה מתיש לאללה ולרוב ועל פניו הכול נראה גרוע יותר מהתחלת המבצע, אבל שווה וכדאי לנסות. כי אם יוצאים מגלים – לצד המראות המבהילים של קורים ושאר חרקים – אוצרות גלומים, דברים שטמנו אי שם ושכחנו מקיומם.

אם כן, הבית מתעורר לחיים ולצדו, הקצתי מהמדפים העליונים, אלה שצריך סולם אליהם, את ספרי, שאוחסן שם להתבשל בתוך חלל עמוק. וכך מצאתי את עצמי בקיץ בוער זה על סטורן 5 בדרך אל הירח. גם הרבה יותר נעים שם, אף אחד לא מעליב, לא מפציץ, לא משתלט… מממ… בעצם האמנם? מה קורה על אדמת הירח בינתיים שאנחנו מחרבים את כדורנו הנפלא ארץ? תצטרכו לחכות קצת ולקרוא בעצמכם. אך זוהי הכרזה רשמית – אני עובדת על שכתובו של סיפור הירח שלי, מדע בדיוני ופנטזיונרי, שזור בהיסטוריית משימות אפולו בשנות ה60-70.

איך אני עושה את זה? לא למדתי מדעים מהסוג הזה. תכנות בתיכון בדי-בייס-קובול-פסקל (למביני עניין עתיקים), לא הכין אותי לשישית כבידה, נקודות לגראנג' ושניות אור. אבל האיש שלי – כן. אז יש לי מורה פרטי משלי והשבוע הוא הבריק וסופסוף הבנתי, בעזרת פנס, כדור ביליארד לבן ואחד שחור, איך ומתי כדור הארץ שלנו נצפה במלוא הדרו כשעומדים על אדמת הירח. רוצים גם? אולי נעשה הדגמה בהשקת הספר.

אני מודעת לכך שאולי איבדתי את חלקכם בקריאה אבל אל תוותרו! כשמבינים את הקסם הזה, שהוא הרבה מעבר לבעיות היומיום הקטנות שלנו, הרבה מעבר למחלוקות תוך ובין יבשות, הרבה מחוץ לאטמוספרה, ההבנה הזו שופכת אור וטוב ובעיקר פרופורציות על החיים כאן וגם על סופם. ואני תפקידי, לנגב את החלון הזה כך שכשתקראו את הסיפור של מיג ומיטשל, גיבורי ספרי, יהיה לכם גם.

ובחזרה לעניינים ארציים, בימים אלו ממש, אני וידידי, עופר צור, עומלים באהבה על מה שאני מקווה שיהיה מיזם שירוץ בארץ כמו שיש אותו במקומות שונים בעולם והוא – טיול בעקבות ספרים. אם תרצו, זו הרחבת #ספרותמקומיתקוראתלי לטייל!

בחודש ספטמבר נצא לטיול בחיפה המיועד לקוראי בת מספר ארבע. הרעיון הגיע מכם, קוראיי המרגשים, שחלקכם כבר עשו סוג של טיול במסלול אותו צועד בספר ד"ר ג'ון ריצ'רד בל. ואנחנו, עופר ואני, לוקחים צעד קדימה בהנפשת הספר. המעוניינים בהודעה אישית כאשר נתחיל ברישום, כתבו לי ואוסיף אתכם.

ובינתיים, היו סבלניים עם הקיץ הזה, על דרכיו הפקוקות, עם הילדים שרוצים ובצדק לתפוס את העולם בחודשיים וספרו גם, איך אתם עושים את הימים האלה לנעימים?

באהבה,

לילי מילת

The post עם פנס ושני כדורי ביליארד appeared first on לילי מילת - סופרת.